החלטה בתיק ת"א 57993-07-12

1.         לפני בקשת נתבעים 8-9 (להלן: "המבקשים") לחייב את התובעת 1 (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.         תמצית טענות המבקשים בבקשה:

א.         המשיבה הינה חברה פרטית, בבעלות מלאה של התובע 2 (דויד גולן) אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

מתדפיס נתוני המשיבה ברשם החברות עולה  כי המשיבה הוכרזה כ"חברה מפרת חוק". כתוצאה מכך עשויה להיפגם נזילות המשיבה, דבר המעלה חשש באשר ליכולתה לעמוד בהוצאות ההליך במידה ותביעתה תידחה.

כמו כן, מרישומי רשם החברות עולה כי המשיבה לא שילמה אגרה שנתית המוטלת עליה משנת 2004, עובדה שמעוררת גם היא ספק בדבר יכולתה הכספית.

ב.         מדובר בתביעה קנטרנית, משוללת יסוד משפטי ועובדתי, הנגועה בחוסר תום לב מובהק מצד המשיבה ותובע 2 (להלן יכונו יחד: "התובעים") ואשר סיכוייה להתקבל נמוכים, שלא נאמר אפסיים. 

ג.          ביהמ"ש כבר נעתר לבקשתם של נתבעים 1-6 ולבקשתו של נתבע 7 להפקדת ערובה וחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם.

            מכאן מתחייבת המסקנה כי לא עלה בידי המשיבה להביא בפני ביהמ"ש ראיות כדי לשכנעו שיהיה באפשרותה לשלם הוצאות וביהמ"ש אף לא מצא נסיבות אשר מצדיקות שלא לחייב בהפקדת ערובה.  לפיכך, מתחייבת המסקנה כי ראוי לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

ד.         הנימוקים שביסוד תביעת התובעים כנגד המבקשים, קלושים עוד יותר מאלה המובאים בתביעה כלפי נתבעים 1-7 לפיכך, קל וחומר שמן הראוי לחייב את המשיבה להפקיד ערובה גם להוצאות המבקשים בהליך זה.          

3.         תמצית טענות המשיבה:

א.         אין להגביל את גישתה של המשיבה  לביהמ"ש, עת נמצא שהמבקשים הם אלה שגרמו לה לנזקים הנאמדים בסך של 450,000 ש"ח בצירוף מע"מ וזאת נוכח התנהלותם חסרת תום הלב ו/או בזדון תוך ניצול כוחם כבעלי מניות מיעוט בחברה ציבורית, עת התנהלו כלפי התובעים בסחטנות ותוך שהם חורגים מתפקידם כבעלי מניות מיעוט, שאמורים לשים אל מול עיניהם את טובת החברה.

ב.         המשיבה  צירפה מסמכים המעידים על חוסנה הכלכלי וציינה כי במסגרת הבקשה למתן סעד זמני העמידו התובעים התחייבות עצמית וערבות צד ג' וכן ערובה בסך 50,000 ש"ח במזומן. עוד מציינת המשיבה כי בנוסף, העמידה ערבות בנקאית בסך 50,000 בצירוף ריבית וצמוד מדד לטובת נתבעים 1-6 וכן העמידה ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח בצירוף ריבית וצמוד מדד לטובת נתבע 7. 

            עוד נטען כי אין בחובה הרשום לרשם החברות והגדרתה כמפרת חוק בכדי להעיד על חוסנה הכלכלי.

ד.         בהתאם לשיקולים המנחים שהותוו בפסיקה, אין בנסיבות העניין לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

חיוב המשיבה בהפקדת ערובה יכול ויפגע בזכותה לפנות לערכאות ועל כן, יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה.

ה.         תכלית סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א") היא מניעת תביעות סרק.  במקרה דנן, הוגשה התובענה נגד המבקשים משום שפעלו בחוסר תום לב ובזדון ובהתנהלותם זו הסבו נזקים כבדים למשיבה. לפיכך, אף אם התביעה תדחה, אין המדובר בתביעת סרק.  

ו.          אין לפגוע בזכותה הקניינית של המשיבה באמצעות הפקדת ערובה.

ז.          המבקשים, כמו גם שאר הנתבעים, ממשיכים להתנהל בחוסר תום לב בהליך דנן שכן, כל תכלית הבקשה להערים קשיים על המשיבה מלברר את תביעתה.

            הבקשה הוגשה בשיהוי רב והדבר מלמד כי המבקשים כלל אינם חוששים מאי עמידת המשיבה בתשלום הוצאות.